"אני דנה כהן": כמעט 30 שנה אחרי אירוויזיון, דנה אינטרנשיונל מזכירה לכולם מאיפה הכל התחיל

מי שגדל בישראל של סוף שנות ה-90 זוכר בדיוק איפה היה כשדנה אינטרנשיונל ניצחה באירוויזיון עם "דיוה". זה לא היה רק ניצחון מוזיקלי: זה היה רגע תרבותי שסימן מדינה שלמה.

בפוסט שהעלתה לחשבון האינסטגרם הציבורי שלה, אינטרנשיונל בחרה להזכיר את השם הפרטי שמאחורי הדמות: דנה כהן, בתם של בת גלים ואליהו כהן. רגע של ענווה מאמנית שכבר ראתה הכול.

למה הניצחון ההוא היה כל כך גדול?

כי ב-1998, ניצחון של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון לא היה מובן מאליו בכלל. היא הפכה לסמל, ושירת "דיוה", שזכתה במקום הראשון מול כל אירופה: נחרטה בתודעה הישראלית כאחד הרגעים הגדולים של המוזיקה המקומית.

ומאז? היא לא נעלמה. אינטרנשיונל המשיכה להופיע, להוציא מוזיקה ולהיות נוכחת בתרבות הישראלית עשורים שלמים. מעטים מאוד מצליחים להישאר רלוונטיים כל כך הרבה זמן.

ומה אנחנו לוקחים מזה?

שמאחורי כל כוכבת גדולה יש בן אדם, שם פרטי, הורים, סיפור. אינטרנשיונל, שיכלה להתעטף לנצח בדמות הזוהרת, בחרה דווקא להזכיר את "דנה כהן" הפשוטה. יש בזה משהו מנחם.

מאחורי כל כוכבת גדולה יש בן אדם, שם פרטי, הורים, סיפור.

וכדאי להבין כמה גדול היה הרגע ההוא. "דיווה", שכתב צביקה פיק, זכתה במקום הראשון באירוויזיון 1998 מול כל אירופה, והפכה לאחד הסמלים המוכרים של ישראל ברחבי העולם. עד היום, כשהשיר מתנגן בחתונה או במסיבה, הקהל קם לרקוד. מעטים מאוד מהשירים הישראליים זכו למעמד כזה, שחוצה דורות.

ויש משהו יפה בכך שדווקא בשיא הזוהר, אינטרנשיונל בוחרת להזכיר את "דנה כהן" הפשוטה שמתחת לכל הנצנצים. זו תזכורת שהאדם תמיד גדול מהדמות, ושאפשר להיות כוכבת עולמית ועדיין לזכור בדיוק מאיפה באת, ומי גידל אותך.

כי בסוף, הזוהר חולף, אבל מי שאתה באמת נשאר. הניצחון הכי גדול של דנה אינטרנשיונל הוא אולי לא הגביע מ-1998, אלא היכולת, כמעט 30 שנה אחרי, עדיין לדעת בדיוק מי היא.