בעלי חיים

אפשר לפטור את כל זה כסקרנות נחמדה, אבל יש כאן משהו עמוק יותר. ככל שאנחנו מגלים עד כמה בעלי חיים חכמים, חשים ולומדים, כך משתנה היחס שלנו אליהם, בבית ובטבע. הכלב במרפסת והדבורה בגינה הם לא מכונות ביולוגיות; הם יצורים עם עולם פנימי משלהם. דווקא ההכרה הזאת היא מה שהופך אותנו לבעלים ולשכנים טובים יותר של הטבע.

כאן צריך להיות כנים. חתול חולה לא בהכרח "מרחם" עליך. גוף עם חום הוא פשוט מקור חום נעים, וחתול אוהב חום. בנוסף, כשאתה חולה אתה שוכב בשקט שעות: בדיוק התנאי האידיאלי לחתול שמחפש מקום נינוח לישון עליו. חלק מהקסם הוא צירוף מקרים נוח.

כאן מתחילה ההפתעה. צוות חוקרים בראשות אטילה אנדיקס מאוניברסיטת אטווש לוראנד בבודפשט סרק מוחות של כלבים ב-fMRI, ומצא שהכלב מעבד את המילה עצמה בצד אחד של המוח ואת טון הדיבור בצד השני: בדיוק כמו בני אדם. כלומר "כל הכבוד" שנאמר בקור רוח לא עובד; הכלב צריך גם את המילה הנכונה וגם את הנימה החמה.

הסיפור המפורסם ביותר הוא של האצ'יקו, כלב אקיטה מטוקיו. כל יום הוא ליווה את בעליו לתחנת הרכבת שיבויה, וכל ערב חיכה לו שם. ב-1925 בעליו נפטר בעבודה ולא חזר, אך האצ'יקו המשיך להגיע לתחנה כל יום במשך כתשע שנים, עד מותו. היום עומד שם פסל לזכרו, ויפנים נפגשים "ליד האצ'יקו".