העצמות מתחילות להידלל בשקט אחרי גיל 50, ומתי באמת כדאי לבקש בדיקה

למה דווקא בשנים האלה נשים רבות שוברות שורש כף יד מנפילה קלה, או מגלות שהן "מתקצרות" בכמה סנטימטרים? לא תמיד זה הגיל בלבד. אחד ההסברים הוא אוסטיאופניה: דילול הדרגתי של מסת העצם, שמקדים את האוסטאופורוזיס בשנים, לרוב בלי כאב ובלי אזהרה.

בשנים הראשונות שאחרי גיל המעבר קצב איבוד העצם אצל נשים מואץ במיוחד. זה בדיוק השלב שבו אפשר לרוב עוד להאט את התהליך, אבל גם השלב שבו הכי קל לא להיבדק, כי שום דבר לא כואב.

אז למה לבדוק אם אני מרגישה מצוין?

כי דילול עצם לא שולח סימן מקדים. במקרים רבים הסימן הראשון הוא השבר עצמו, וזה כבר השלב שרצינו להקדים. בדיוק לכן ההמתנה לתחושה היא הטעות.

הבדיקה שמאתרת זאת נקראת DEXA: סריקת צפיפות עצם פשוטה, בלי הזרקה, של כמה דקות. ההנחיות הרפואיות המקובלות ממליצות לרוב להתחיל סקירה סביב גיל 65, אבל מי שעברה גיל מעבר מוקדם, מעשנת, או שיש במשפחה היסטוריה של שברים אוסטאופורוטיים, כדאי שתתייעץ עם הרופא לגבי בדיקה מוקדמת יותר.

ומה באמת עוזר: מעבר לכדור סידן?

הרבה נשים בולעות סידן ובטוחות שסיימו את העבודה. אבל בלי מספיק ויטמין D הסידן נספג פחות טוב, ובלי מאמץ גופני שמעמיס על העצם: אין לה סיבה להתחזק. השניים האלה עובדים יחד, לא זה במקום זה.

שני דברים עושים חלק גדול מההבדל. הראשון: פעילות נושאת-משקל: הליכה מהירה, ריקוד, עלייה במדרגות, כחצי שעה כמה פעמים בשבוע. העצם מתחזקת כשהיא נדרשת לעבוד נגד הכבידה; שחייה מצוינת ללב, אבל לעצם היא תורמת פחות.

השני: מספיק חלבון, לא רק סידן. מחקרים מהעשור האחרון קושרים בין צריכת חלבון נמוכה בגיל המבוגר לבין איבוד עצם מואץ. כוס יוגורט בבוקר, קטנייה בצהריים, ביצה בערב: לא דרמטי, אבל זה מה שמחזיק את השלד.

הדבר האחד שכדאי לעשות מחר

העצם היא רקמה חיה, וחלק מהנשים שמתחילות בזמן עם הליכה, חלבון וויטמין D מצליחות לייצב את המצב לאורך זמן: לעיתים בלי תרופות, לעיתים לצידן, לפי החלטת הרופא. במקום לחכות לשבר שיגיד לך מה שאפשר לבדוק כבר היום, הרימי טלפון, ובקשי לדבר על בדיקת צפיפות עצם.