הוא לא ביקש זרקור אף פעם, ובדיוק לכן כל ישראל אהבה אותו: הסיפור של אריק איינשטיין

יש אמנים שאוהבים אותם, ויש אחד שכל מדינה הרגישה שהוא שלה. אריק איינשטיין לא היה רק זמר: הוא היה הקול השקט, הצנוע, שליווה את ישראל מילדות ועד בגרות, בלי פעם אחת לבקש זרקור.

איינשטיין, יליד תל אביב 1939, התחיל כספורטאי: אלוף ישראל בקפיצה לגובה בנעוריו. אבל הקול שלו לקח אותו למקום אחר. עם להקות כמו "החלונות הגבוהים" ובשיתופי פעולה עם שלום חנוך, מיקי גבריאלוב ואחרים, הוא עיצב את צליל הרוק הישראלי.

למה דווקא הוא הפך ל"קול האומה"?

כי הוא שר על הדברים הקטנים. "עוף גוזל", שיר על ילדים שעוזבים את הבית, הפך להמנון של כל הורה ישראלי. "אני ואתה נשנה את העולם" עדיין מושר בכל אירוע. הוא לא חיפש להיות כוכב, ודווקא בגלל זה כולם אהבו אותו.

הוא הקליט עשרות אלבומים לאורך חמישה עשורים, אבל בשלב מסוים עשה משהו נדיר: הוא הפסיק להופיע בהופעות חיות. במשך שנותיו האחרונות כמעט שלא עלה לבמה, ובכל זאת נשאר אהוב כפי שהיה.

ומה נשאר אחריו?

כשאיינשטיין הלך לעולמו ב-2013, בגיל 74, עשרות אלפי אנשים ליוו אותו, ורבים אמרו שזה הרגע שבו הרגישו שהילדות שלהם נגמרה. השירים שלו עדיין מתנגנים בכל רדיו, בכל מסיבת סיום, בכל רגע ישראלי.

הוא לא רדף אחרי כלום, וקיבל הכול. כי לפעמים מי שהכי לא מנסה לכבוש את הלב: הוא בדיוק זה שנשאר בו לתמיד.