אחרי גיל 50 פתאום קשה למצוא חברה חדשה: 5 דברים שאף אחד לא הכין אותנו אליהם

פעם זה היה פשוט. שכנה מהבניין, אמא מהגן, מישהי מהעבודה, וכבר היו לך שלוש חברות ושיחת טלפון של שעה בערב. ואז, אי שם בשנות החמישים, את מסתכלת מסביב ושמה לב שהמעגל הצטמצם. לא בגלל ריב גדול. פשוט החיים זזו.

אם בא לך לפעמים להתקשר למישהי סתם ככה, ואת מגלה שאין למי, את ממש לא לבד. החוקרת ההולנדית מריסה פראנקו, שכתבה את הספר "Platonic" על חברות בבגרות, מסבירה שאנחנו מתבלבלים: אנחנו חושבות שחברות צריכה לקרות מעצמה, כמו בגיל עשרים. אבל אחרי גיל 50 היא דורשת מה שהן קוראות "יוזמה חוזרת": להיות זו שמתקשרת, שוב ושוב, בלי לחכות.

למה דווקא עכשיו זה נהיה כל כך קשה?

הסוציולוג האמריקאי מתיו ברשידי תיאר שלושה תנאים שצריכים להתקיים כדי שחברות תיווצר: קרבה פיזית, מפגשים חוזרים ולא מתוכננים, וסביבה שמזמינה לפתוח את הלב. עד גיל 40 כל השלושה קיימים מאליהם: בעבודה, בגן, בחוג. אחרי גיל 50 הם פשוט מתאדים. הילדים עזבו, אולי פרשת מהעבודה, והמפגשים האקראיים נעלמו.

במילים אחרות: לא נהיית פחות נחמדה. פשוט הבמה שעליה נוצרו החברויות התפרקה. וזו, אם חושבים על זה, חצי נחמה, כי במה אפשר לבנות מחדש.

מה באמת עובד, ומה רק נשמע טוב?

פראנקו מצביעה על טעות נפוצה: אנחנו מחכות שמישהי "תאמץ" אותנו. אבל מחקרים שהיא מצטטת מצאו שאנשים נוטים לזלזל בכמה הם מחבבים אותנו אחרי שיחה ראשונה: תופעה שהחוקרים קראו לה "פער החיבה". כלומר, אם יצאת ממפגש בתחושה ש"כנראה לא חיבבו אותי", סביר שטעית, ודווקא היה שווה להמשיך.

• להפוך פעילות קיימת לקבועה: אם הלכת פעם אחת לחוג ציור: תחזרי שבוע אחרי שבוע. החזרה היא הקסם, לא הפעם הראשונה.
• להיות זו שמזמינה. "בא לך קפה ביום שלישי?" שווה יותר מעשרה "בוא נצא מתישהו".
• לחדש קשר ישן. חברה מהצבא או מהלימודים שלא דיברת איתה עשור, שורת וואטסאפ אחת לפעמים פותחת הכל.
• לוותר על ההשוואה לגיל עשרים. חברות בגיל הזה יכולה להיות שטחית יותר ועדיין לחמם: לא כל חברה צריכה להיות חברת נפש.

ומה הקשר לארוחה?

מתברר שיש כזה. כשחוקרים בודקים מה מאריך חיים אצל אנשים מעל גיל 60, קשרים חברתיים מופיעים שוב ושוב לצד התזונה. בכפרי ה"אזורים הכחולים": אותם מקומות בעולם עם ריכוז גבוה של בני מאה, האוכל כמעט תמיד נאכל בחברה, לא לבד מול הטלוויזיה. השולחן הוא לא רק מקום לאכול, הוא תירוץ להיפגש.

אז במקום לחכות שמישהי תתקשר, הכיני סלט גדול, פתחי בקבוק, ושלחי הודעה אחת קצרה: "בא לך לבוא לאכול אצלי ביום שישי?". זו לא בקשה גדולה, וזה לא מחייב כלום. אבל ההזמנה הקטנה הזאת היא בדיוק מה שהחיים בגיל הזה הפסיקו לתת לנו מאליו, ועכשיו תלוי בנו לתת אותו לעצמנו.