חמש שנים לפני הפנסיה? המסלול שבחרת בגיל 40 כבר עובד נגדך

שאלה אחת תקבע כמה כסף יהיה לך ביום שתפסיק לעבוד, והיא לא "כמה הפקדת" אלא "באיזה מסלול אתה נמצא". רובנו בחרנו מסלול פעם אחת, אי שם בגיל 40, סימנו וי ושכחנו. וזו בדיוק הנקודה שבה הכסף הגדול נמצא, או בורח.

בקרנות הפנסיה ובקופות הגמל בישראל קיים מנגנון שנקרא "מודל צ'יליאני": מסלולים מותאמי גיל. הרעיון פשוט: צעיר יכול להרשות לעצמו חשיפה גבוהה למניות, כי גם אם השוק נופל, יש לו עשרים שנה להתאושש. מי שקרוב לפרישה, לא.

למה חשיפה גבוהה למניות מסוכנת דווקא עכשיו?

תחשוב על זה ככה: נפילה של 30% בשוק המניות שנה לפני שאתה צריך למשוך את הכסף יכולה למחוק עשור של רווחים. אין לך זמן לחכות שהשוק יחזור. מי שהיה במסלול מנייתי בנפילות של 2008 או של 2020 וקרוב לפרישה: הרגיש את זה בבטן.

הכלל המקובל בענף פשוט: עד גיל 50 בערך נטייה למסלול מנייתי, ואחרי זה מורידים בהדרגה את אחוז החשיפה למניות. לא הופכים הכל לאג"ח ביום אחד, אבל גם לא נשארים על אוטומט מלפני עשרים שנה.

אז מה ההבדל בין שלושת המסלולים?

מסלול מנייתי: חשיפה של 70% ומעלה למניות, תנודתי, מתאים לטווח ארוך. מסלול כללי, מאוזן, סביב 40% עד 50% מניות, ברירת המחדל אצל רובנו. מסלול סולידי או אג"חי, חשיפה נמוכה, יציב, מתאים למי שצריך את הכסף בקרוב. ההבדל בתשואה הממוצעת בין מנייתי לסולידי יכול להגיע לכמה אחוזים בשנה, לטוב ולרע.

מעבר בין מסלולים, אגב, אינו אירוע מס. אתה לא משלם על זה כלום, ואפשר לעשות אותו אונליין באתר של הגוף המנהל. זו אחת הפעולות הזולות ביותר בכל עולם החיסכון.

מה לעשות השבוע

תיכנס לאתר של קרן הפנסיה שלך ותבדוק שני דברים בלבד: באיזה מסלול אתה נמצא, ומה אחוז החשיפה למניות. אם אתה מעל גיל 55 ועדיין במסלול מנייתי שבחרת לפני עשרים שנה, שב רגע עם בעל רישיון לפני שאתה משנה. כי המסלול לא גדל איתך, ואתה זה שצריך לדאוג שכן.