אין לך צוואה? המדינה כבר כתבה לך אחת, ואולי לא תאהב את מה שכתוב בה

נתחיל בלא-נעים: אם אין לך צוואה, יש לך בכל זאת צוואה. המדינה כתבה אותה בשבילך, והיא נקראת "ירושה על פי דין". השאלה היחידה היא אם החלוקה שהחוק קובע היא בדיוק מה שהיית רוצה, וכאן רבים מופתעים.

חוק הירושה הישראלי קובע סדר ברירת מחדל. בגדול, בן או בת הזוג מקבלים חלק, והילדים מתחלקים בשאר. נשמע הגיוני, אבל המציאות מורכבת יותר: מה קורה עם נכס שרצית להשאיר לנכד מסוים? עם בן זוג שני? עם ילד שכבר עזרת לו הרבה בחיים? ברירת המחדל לא יודעת על זה דבר.

מה צוואה בעצם מאפשרת לך?

צוואה היא פשוט המסמך שבו אתה אומר את מה שאתה רוצה, במקום לתת לחוק להחליט במקומך. אפשר להוריש פריט מסוים לאדם מסוים, לחלק לא שווה בין הילדים אם יש סיבה, או להשאיר משהו לגוף או לאדם שהחוק בכלל לא מכיר בו כיורש: חבר, בן זוג ללא נישואין, עמותה.

וזה לא חייב להיות מסובך. קיימים כמה סוגי צוואה מוכרים בחוק: צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, וצוואה בפני נוטריון. הפשוטה ביותר: צוואה בעדים, דורשת שני עדים בוגרים, וזהו.

למה דווקא עכשיו ולא "מתישהו"?

כי "מתישהו" הוא הזמן שבו רוב הצוואות לא נכתבות. וכשאין צוואה, המשפחה צריכה לעבור הליך של צו ירושה דרך הרשם לענייני ירושה: תהליך שלוקח חודשים ולעיתים מצית מתח בין יורשים על דברים קטנים. צוואה ברורה היא, יותר מהכל, מתנה של שקט לאנשים שאתה אוהב.

חשוב לדעת גם: צוואה אפשר לשנות בכל עת. היא לא חוזה שכובל אותך: היא הצהרה שאתה יכול לעדכן ככל שהחיים משתנים. כתבת אחת בגיל 55 ונולד נכד? פשוט כותבים חדשה.

הצעד הראשון, השבוע

שב חצי שעה וכתוב על דף פשוט: מה יש לי, ולמי אני רוצה שזה יגיע. עוד לא צוואה רשמית, רק בהירות. זה לבדו יחסוך למשפחה שלך הרבה כאב בעתיד. כי הדבר היחיד שגרוע מלדבר על זה, הוא לא לדבר על זה בכלל.