אתה משלם לבנק עמלות שאפשר לבטל בשיחת טלפון אחת: הנה איך מתמקחים

תפתח את דף העובר ושב האחרון שלך וחפש שורה שכתוב בה "עמלת ניהול חשבון" או "דמי כרטיס". רוב הסיכויים שמעולם לא שמת לב לסכום הזה, כי הוא קטן, שמונה שקל פה, שנים-עשר שם. אבל פעמיים בחודש, שנים-עשר חודש בשנה, וזה כבר לא קטן. וזו בדיוק הטעות: אנחנו מתייחסים לעמלות הבנק כאילו הן גזירה משמיים. הן לא.

בנק ישראל קבע כבר ב-2008 רשימת עמלות אחידה ושקופה, ומאז כל הבנקים הגדולים: לאומי, הפועלים, מזרחי-טפחות, דיסקונט, מחויבים לפרסם את התעריפון המלא שלהם. אבל שקיפות זה דבר אחד, ומיקוח זה דבר אחר לגמרי.

למה דווקא אתה יכול לבקש הנחה?

כי לבנק יקר הרבה יותר לאבד אותך מאשר לוותר על שתי עמלות. לקוח ותיק, עם משכורת שנכנסת והוראות קבע, שווה לבנק הרבה כסף לאורך שנים. ברגע שאתה אומר את המשפט "ראיתי מסלול זול יותר בבנק אחר, אני שוקל לעבור", הפקיד פתאום מגלה שיש לו סמכות שלא ידעת עליה.

המסלולים הקבועים: אלה שגובים סכום חודשי אחד במקום עמלה על כל פעולה, הם לרוב הזול ביותר למי שעושה מעט פעולות. אדם שמשלם בנפרד על כל פעולה יכול לגלות שהוא משלם 30 עד 40 שקל בחודש על מה שמסלול קבוע נותן ב-10.

מה לבקש בפועל?

שלושה דברים. ראשית, מעבר למסלול עמלות קבוע: זה לבד חוסך לרבים מאות שקלים בשנה. שנית, ביטול דמי הכרטיס לשנה הראשונה, מה שכמעט תמיד מאשרים. שלישית, אם יש לך גם תיק השקעות או פיקדון בבנק, הזכר את זה, כי לקוח עם נכסים מקבל יחס אחר לגמרי.

ואל תסתפק בפקיד הראשון. אם בסניף אומרים לך שאי אפשר, תבקש לדבר עם מנהל הסניף או תתקשר למוקד שימור הלקוחות. שם, דווקא, יושבים האנשים שתפקידם להגיד לך כן.

מה לעשות השבוע

סמן שתי עמלות בדף החשבון האחרון, הרם טלפון, ותגיד את משפט המעבר. עשר דקות של אי-נעימות שווֹת כאן יותר מכל "חיסכון חכם" אחר שתעשה השנה. העמלות האלה הן הכסף שלך: חבל שיברח רק כי לא טרחת לבקש.